יעקב נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

במסגרת התובענה שלפניי טען התובע כי בחודש אוקטובר 12', לאחר חדל לעשות שימוש בשירותי הנתבעת בקשר עם מכשירים שבידיו, פנה וביקש להסדיר את מלוא יתרת החיוב בגין אותם מכשירים ונדרש לשלם סך של 325.80 ₪ בגין כך.

לשיטתו, בחיוב שבוצעו בחודש אוקטובר 12' בכרטיס האשראי חוייב בסכום האמור וסבר כי בכך סיים לשלם עבור המכשירים. לשיטתו, בחודש ינואר 13' החלה הנתבעת לחייב את כרטיסו פעם נוספת בתשלומים בגין אחד המכשירים בעניינם הסדיר את התשלום כאמור, ונסיונות חוזרים ונישנים לברר מדוע הוא מחוייב בגין מכשיר זה פעם נוספת, לא צלח.

בהתאמה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם סך של 420 ₪, ובדיון שנערך הסביר כי סכום זה מורכב ראש וראשונה מעוגמת הנפש שנגרמה לו, מהטרטור ומאובדן הזמן.

במהלך הדיון שנערך בפניי חזר התובע על טענותיו, הסביר כי מעבר למכשירים שבגינם נותק השירות נותר מנוי אחד הנהנה משירותי הנתבעת עד היום, ואשר אין הוא מכחיש חובתו לשלם בגין השימוש באותו מנוי, מנוי המשמש את רעייתו.

כמו כן, לא הכחיש התובע כי בחודש אוקטובר 12' לא בוצע חיוב בכרטיס האשראי בגין השימוש השוטף במנוי זה וגם לא בחודשים שלאחר מכן.

הנתבעת טענה, כי התובע אמנם שילם את הסך של 325.80 ₪ בחודש אוקטובר 12', אלא, כך מתברר בסוף הדיון, שלשיטתה, נזקף הסכום האמור לטובת התובע בכרטסת הנתבעת, ולא שוייך לחיוב בגין יתרות ציוד ועל כן נוצר מצב לפיו מתוך יתרות הזכות של התובע שולמו תשלומים שוטפים אשר הגיע מועד פרעונם במהלך התקופה שמיום ביצוע החיוב ואילך עד שלא נותרה יתרת זכות, ואז החלה לחייב בגין החיובים השוטפים.

ראוי לציין כי במהלך הדיון טען נציג הנתבעת כי התובע נדרש לשלם בחודש אוקטובר 12' בשל חובות שצבר עד אותו מועד, וכי התשלום ששולם נזקף על חשבון חובות שנצברו עד אותו מועד, לרבות בגין חשבוניות אשר צורפו לכתב ההגנה ועל חשבון התשלומים החודשיים בגין הציוד.

בסופו של דבר התברר כי לפחות חשבונית אחת מבין השתיים מתייחסת לחיוב בגין שימוש שוטף שנעשה על ידי רעייתו של התובע לאחר חודש אוקטובר 12', וכי אין ממש בטענה שהתובע צבר חובות בגין חיובים קודמים עד חודש אוקטובר 12'.

נראה אם כן, כי הסכום ששילם התובע בחודש אוקטובר 12' שולם על ידי התובע ביוזמתו, בעקבות פניה שפנה אל הנתבעת בעצמו, ולא לאחר שנדרש לשלם בשל קיומן של יתרות חוב.

גם הסכום ששולם על ידי התובע, 325.80 ₪, מתיישב עם הסבריו של התובע בנוגע לעילת ביצוע התשלום יותר מאשר עם ההסבר שהוצע תחילה על ידי הנתבעת ונראה כי נזנח.

בהתאמה אני מקבלת את טענת התובע לפיה שילם בחודש אוקטובר 12' את הסכום הנקוב כאן לאחר שערך שיחה טלפונית עם נציג/ת שירות של הנתבעת, ולאחר שנערך תחשיב למענו בנוגע למלוא היתרות לתשלום בגין המכשירים שבידיו.

הואיל ובהתאם להוראות ס' 50 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, רשאי החייב בעת ביצוע התשלום לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום, והואיל וכאמור שוכנעתי כי התובע ביקש לשלם את הסך של 325.80 ₪ על חשבון יתרות החיוב בגין ציוד – אני סבורה כי היה על הנתבעת לפעול בהתאם לבקשת התובע, לזקוף החיוב בהתאם ולהימנע מכל חיוב נוסף בגין המכשירים.

ראוי לציין כי שוכנעתי שבמועד האמור, ביצוע תשלום בהתאם לאמור בכתב התביעה מהווה סילוק סופי של כל החיובים בגין המכשירים, מכשיר מסוג סמסונג 5130C ומכשיר קבוע לרכב מסוג TELIT.

נשאלת השאלה האם נגרמו לתובע נזקים בשל העובדה שהנתבעת לא פעלה בהתאם להנחיותיו לעניין זקיפת התשלום וזקפה את הסכום ששילם על חשבון חיובים אחרים שנולדו לאחר מכן.

בעניין זה מוטל הנטל על התובע והלה לא הרים את הנטל להוכיח כי לו נזקף התשלום על חשבון החיובים בגין המכשירים היו הוצאותיו בגין החיובים השוטפים נמוכות מאלו שנדרש לשלם בפועל בשל הזקיפה המוטעית.

נדמה כי נזקו היחיד של התובע כתוצאה מאופן זקיפת התשלומים כאמור, בא לידי ביטוי בבירורים שניסה לערוך באופן טלפוני, ובהוצאות שהוציא בקשר עם ניהול ההליכים כאן, הליכים שהיו נחסכים לו היתה הנתבעת פועלת בהתאם להנחיותיו, ומחייבת לאחר מכן בהתאם לחשבוניות השוטפות, כפי שציפה התובע שיקרה, ובדרך שיכול היה להבין את החיובים המוגשים לפרעון בכרטיס האשראי, שהוראת קבע לחיובו ניתנה על ידי התובע.

הגם שהתובע לא הביא ראיות לעניין מידת הנזק בעניין זה, סבורני כי ביהמ"ש יכול להעריך את הנזקים על דרך האומדנה, ואני פוסקת על כן בגין כל אלו סך כולל של 350 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל, שכן הוא מכיל בחובו את החיוב בהוצאות משפט, המהווה מרכיב עיקרי בו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.